שינוי בתפיסת תפקידו של המבוגר

לא עוד המומחה הכל-יודע אלא המתווך בין הידע ללומד

בשנים האחרונות אנו עדים לעיסוק יתר באכזבה ממצב מערכת החינוך. מדברים על מעמד המורה ושכרו הנמוך, על התנאים הבלתי אפשריים לקיום למידה משמעותית, על המשמעת הרופפת בבתי הספר, על השיעור הנמוך של הזכאים לתעודת בגרות משמעותית, על חוסר הרגלי למידה, על הרמה נמוכה של אנשי הצוות החינוכי ועוד. עם זאת, ידוע שנעשים ניסיונות רבים לשיפור המצב: מוזרמים כספים רבים, הוקמו ועדות אין ספור ונכתבו תוכניות רבות. כדי שכל המשאבים הללו לא ימשיכו לרדת לטמיון ראוי להבין את שורש הבעיה הטמון בתפיסה. מדובר באופן בו אנו מגדירים את איש החינוך, את מטרות החינוך המשתנות ואת הציפיות ממערכת זו.

בעבר נתפס המורה כמומחה בתחום הידע ובאמצעותו הוקנה רוב המידע לתלמיד. ברור שנעשה גם שימוש במאגרי ידע נוספים ורמת החשיפה אליהם הפכה את הצעיר לבוגר משכיל יותר. התפיסה היתה שבית הספר הוא המקור המרכזי להקניית הידע. זאת ועוד, על פי המודל התעשייתי (הרה אסטוף מרנו, 2008) התלמיד הלך לבית הספר בגיל צעיר וסיים את חוק לימודיו לשארית חייו. התלמיד קיבל הכל בשנים שנחשבו הכרחיות או הולמות ביחס למעמדו החברתי או לאפשרויות העבודה שלו, ולאחר מכן הוגבלה השכלתו ללימודים כשוליה או לקריאת העיתון היומי. זאת ועוד, תלמידי בית הספר קיבלו חינוך תקני ואחיד ותוכנית הלימודים היתה חקוקה בסלע . יתרה מזאת, היא נקבעה מראש לכל הילדים, בלי התייחסות ליכולותיהם, לקשייהם או לתחומי העניין שלהם.

לפחות בשני העשורים האחרונים אנו חיים בעולם בו כמות הידע היא כמעט אין סופית אך זמינה. למעשה אנחנו נתונים בתנועה, בשינוי ובהתפתחות ויתרה מזאת, ידוע לכּל כי המידע שרוכשים ילדינו בבית הספר עשוי להתחלף בעוד מספר שנים במידע חדש. זאת ועוד, מתמחים באקדמיה בוחרים תת-נושא מתוך המגוון הקיים וחוקרים אותו כדי להעשיר את המידע שלנו באותו תחום דעת אך לא מצופה מאותו מומחה שידע דברים נוספים בתחום הספציפי או בתחומים אחרים. ראוי לציין כי זמינות המידע מתבטאת בשיטוט צעירים (ילדים ומתבגרים) במאגרי מידע מקומיים ועולמיים רבים ונחשפים לתחומי דעת שלא בהכרח נלמדים בביה"ס. יתרה מזאת, הופעתו של גוגל הראה שכשמידע הופך זמין באופן חופשי, אנשים יתענגו לעתים קרובות על חיפושו בעצמם. הם יכולים לתכנן לעצמם תכנית לימודים לעצמם. הלמידה במקרה זה היא פעולה מתמשכת ולא מעמסה קצובת זמן. לכן נוצר מצב חדש בו המבוגר אינו יכול להיות בעל הידע העיקרי אלא מומחה בתחום מאוד מצומצם. בנוסף, התפתחות המדע הביאה עמה מודעות גוברת לסוגים שונים של סגנונות למידה, לקויות למידה וקשיי למידה היא תזכורת ברורה לכך שמודל יחיד של חינוך אינו יכול לשמש את כולם.

אם קיימת הסכמה לעובדות הללו משתמע מכך שעלינו המבוגרים לשנות את התפיסה לגבי המבוגר בכלל ואיש החינוך בפרט: לא עוד המומחה הכל יודע אלא המתווך בין הידע העצום לבין הלומד (between ) או נמצא בתָּוֶוך: לומד—מבוגר—מידע. במפגש המשולש עשויה להתרחש למידה משמעותית כאשר הגורם האנושי יהיה מודע לתכונות כל אחת מ"צלעות המשולש": הלומד מגיע למפגש עם ידע העולם שלו, סגנון למידה הייחודי לו, נטיות לב, תחומי התעניינות מגוונים השונים לעתים קרובות מבני גילו ועם חוויותיו המגוונות המלוות ברגשות מגוונים. המידע הוא אינפורמציה שהינה פרי ההתפתחות האנושית בתחום המדע (החלק הפאסיבי) שכאמור משתנה כל העת וכמותו כמעט אין סופית. המבוגר מגיע גם עם הידע האישי והמקצועי שלו השזורים בסגנון למידה ייחודי, בחוויות וברגשות מגוונים. בנוסף לאלה במסגרת אומנותו עליו להתמחות גם בהקניית מיומנויות להתמודדות עם הידע העצום שיש היום בעולמנו. זאת ועוד, המבוגר והלומד הם הפעילים אך חייבת להיות אינטראקציה בין שלושת הגורמים הללו. מדובר בדיאלוג בין המבוגר ללומד, בין הלומד למידע ובין המבוגר לבין המידע. שהרי המחקר כיום מוכיח שדברים רבים שהיו בעבר מחוץ לחוק בכיתת הלימוד: שיחות, מחוות, מעבר ממקום למקום ועבודה משותפת- למעשה מועילים ללמידה ואף הכרחיים במקרים מסויימים.

לכן איש החינוך חייב להתמחות במלאכת התיווך ולא להתיימר להציג עצמו כמאגר ידע בלתי נדלה מכיוון שבמקרה ויתקל בנושא חדש ולא מוכר הוא עלול להרגיש מאוים ולהיות פחות יעיל במילוי תפקידו הנעלה שהינו אומנות לכל דבר. יתרה מזאת, הניסיונות הרבים להכניס שינויים למערכת זו לא הצליחו כמצופה עקב הדרישה להתמודד עם עקרונות ולא עם מידע הידוע מראש. לדוגמא התמודדות עם unseen הנדרשת כיום בתחומי דעת רבים גורמת לחוסר שביעות רצון ולתחושה של חוסר שליטה בנושאים עליהם נדרש התלמיד להבחן, אולם אם יוקנו לו הכלים להתמודדות עם טקסטים ותטופח יכולת ההסקה הלוגית אין כל סיבה לחשש. נהפוך הוא, הלמידה עשויה להיות חוויה ללומד ולמתווך: כאשר כל אחד מהם יביא למפגש גם את ניסיונו האישי, רגשותיו וחוויותיו תתרחש למידה הדדית.

לפיכך עלינו להבהיר מה נדרש ממתווך? ואילו תכונות תסייענה לתיווך יעיל?

1. המתווך חייב להיות מומחה בתחום הדעת בו הוא מתמחה ועליו להעמיק ידיעותיו בכל דרך המתאימה לו ולהתעדכן בשינויים ובתמורות האופייניים לעולם הפוסט-מודרני. משתמע מכך שנדרשת ממנו סקרנות טבעית, תשוקה לדעת והכרה באפיוני עולמנו המשתנה כתנאי לבצע את התיווך ביעילות.
2. יכולת הקשבה, פתיחות וההכרה שמכל מפגש ניתן ללמוד עשויים לפתח את היכולת לגשר ביעילות בין צרכי הלומד לבין המטרה אליה רוצים להגיע או לממש. רק כאשר מכירים את היטב את הלומד מחד ואת המטרה מאידך ניתן לבצע את הגישור המשמעותי. חשיבות ההכרות עם הלומד הופיעה במקורותינו לפני אלפי שנים "הנפש מתארת כל דבר על פי צורת היכלה-הוא הגוף" (רבי אברהם אבן עזרא) לכן עלינו להעמיק ולהתייחס בכובד ראש לעובדות שהינן נכסי צאן ברזל ונשכחו במהלך השנים מסיבות שונות. לראייה, מאבחן (רופא, מטפל או טכנאי) חייב להיות מומחה בתחום הדעת שלו. במפגש עם המטופל או התקלה הוא חייב לזהות את מוקד הקושי (וזמן הזיהוי שונה בכל מקרה) ורק אז להשתמש בכלים הנמצאים ברשותו כדי להגיע למטרה: ריפוי, לימוד או תיקון או פתרון חוסר האיזון שנוצר בסיטואציה. קל וחומר כשמדובר בחינוך- האדם הוא יצור מורכב וכל לומד שונה מרעהו. כאשר מקנים מידע כלשהו יש להתחשב בעובדה שכל אדם קולט את המידע בדרך אחרת על פי "צורת היכלו". ורק כאשר מתקיימת תקשורת פתוחה בתהליך הלמידה המבוגר יוכל ללמוד גם מתלמידו כשהלומד הבין אחרת את המידע ומבטא זאת בהסקת מסקנות והארות עליהם לא חשב המורה מראש.
3. אהבת האומנות בה עוסקים, האמונה בה והיכולת להעניק ללא תנאי מסייעים להגיע למפגש פתוחים ללמוד דברים חדשים ולעורר אצל המטופל את המוטיבציה לערוך שינוי או להגיע מהמקום בו הוא נמצא למקום שיוגדר מראש ויתאים לתנאים ההכרחיים לביצוע השינוי בזמן נתון. ראוי להדגיש כי באמונה יש עוצמה רבה בזכות התחושה שהכל אפשרי. תחושה זו גורמת לתענוג צרוף המשלהב את האדם ומניע אותו לרצות. למעשה הרצון הוא הדחף לממש את האמונה והרצון ולהשפיע על הפוטנציאל הגנוז בתוכנו.
4. מודעות עצמית גבוהה והיכולת לבצע באומץ רפלקציה על תהליכים המתרחשים גם הם תנאים הכרחיים לביצוע שינוי. כאשר אנו מתבוננים או הופכים להיות צופים על המתרחש בחיינו ניתן להבין ולנתח תהליכים או אירועים ולצמוח מהם: "האדם הבא להיכנס בהיכל המלך פנימה צריך בהתחלה לדעת את נפשו, שהיא בדוגמת בוראה אשר בראה ולכן בהיות האדם יודע מעלות הנפש וענייניה, משם יבין ויתפשטו רעיוניו בסודות ענייני המלוכה" (הקדמה לספר החכמה, רבי משה די ליאון). יש להסתכל באומץ על הצלחות ועל אי הצלחות ולהבין שזוהי זכות שהם נקרו בדרכינו והם חלק מחוויות חיינו. תפיסה זו תהפוך גם את מושא השינוי לנחוץ ולבעל משמעות ותסייע להתפתחות הדדית של הלומד והמתווך בדרך לכל מטרה שיציבו בהסכמה.

דברים אלה מכוונים לכל מבוגר המרגיש עצמו מחנך (הורה, מורה, מנהל, נהג, מדריך, שומר בשער או פקיד קבלה). כאשר מתרחשת אינטראקציה בין אנשים מצופה שיתרחש תהליך של שינוי כלשהו, הארה, תחושה שלמדנו משהו ויתרה מזאת, שהמפגש היה בעל ערך במסע חיינו.

זאת ועוד, שינוי משמעותי הוא תהליך המלווה בתחושת פחד מהפרידה מהמוכר. תחושת הפחד משתקת אותנו ומונעת מאיתנו עשייה משמעותית לכן אנו חייבים לזהות את מוקדיה, להבין את הסיבות, להיות אמיצים וכנים עם עצמנו ולהודות שאנו מוכנים לנהוג אחרת: להיות פתוח לשינוי.

כדי שיתרחש שינוי במערכת החינוך לא צריך עוד כסף אלא צריך אנשי חינוך המוכנים להיות גמישים בחשיבה, להכיר בעובדה שאנו חיים בעולם משתנה, להיות פתוחים יומיום ללמוד דברים חדשים, עולמות אחרים, תפיסות עולם השונות מתפיסות עולמנו ולהיות בעלי תשוקה לדעת ולהכיר עוד ועוד ללא פחד להיפרד מתפיסות שהיו לנו ואף הצהרנו עליהם בגלוי.

אנשי חינוך הקוראים דברים אלה ומרגישים שהתכונות שהוזכרו זרות להם חייבים להבין שהם אחד מ"הברגים" במערכת חורקת הזקוקה לשינוי אך חוסר היכולת של הפרטים הללו לנוע בהתאם לשינויים החלים בחיינו מאטה את "סיבוב הגלגלים" שהוא תנאי הכרחי לשינוי. יתרה מזאת, ייתכן ואינם עוסקים באומנות המתאימה להם ולכן דרוש האומץ להעלות תהיות, לשאול שאלות ולחפש מענה כי בשאלה טמונה התשובה.

"מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טובע את כל האדם בחותמו של האדם הראשון, ואין אדם אחד דומה לחברו. לפיכך לכל אחד ואחד לומר, בשבילי נברא העולם" (משנה, סנהדרין, ד, ה). לכל אחד מאיתנו יש אחריות למתרחש בעולמנו בכלל ובמערכת החינוך בפרט: על העוסקים באומנות החינוך להבין ששינוי יכול להתבצע כאשר כל אחד יפעל לקידום המטרות החדשות המוצבות בפנינו. כל אחד יכול להטביע את חותמו בדרך המיוחדת אך ורק לו אך יש להיצמד לעקרונות משותפים שעשויים לקדם אותנו כי "אין לך איבר ואיבר הקיים באדם, שלא תהיה כנגדו ברייה בעולם, שהרי כמו שהאדם נחלק איברים איברים וכולם עומדים מדרגות על מדרגות, ערוכים אלו על אלו, וכולם גוף אחד, כך גם העולם, כל הבריות הן איברים איברים ועומדים אלו על אלו, וכשכולם ערוכים, הם גוף אחד ממש" (ספר הזוהר ח"א, קלד ע"א). אמנם דברים אלה נשמעים כאוטופיה אך ניתן להוביל שינוי עם ההבנה שההיאחזות בהתניות ובאמונות מגבילה אותנו, ואילו ההכרה שאין בנו צורך לשלוט באדם אחר ובדברים אחרים אלא שכל אחד מאיתנו יכול להביא שינוי באמצעות התמרת הדבר שיש לנו עליו שליטה – פנימיותינו. יתרה מזאת, אנו יכולים להשפיע על העולם שמסביב וכן על העולם שבתוכנו.